טיסות לפיליפינים עם ילדים: איך לחסוך ולתכנן חופשה משפחתית חכמה

טיסות לפיליפינים עם ילדים: איך לחסוך ולתכנן חופשה משפחתית חכמה

מי שחיפש פעם טיסה לפיליפינים יודע שזה לא דומה להזמנת טיסה לרומא או לאתונה. אין טיסה ישירה, המחירים קופצים בלי הסבר ברור, ובכל אתר הזמנות מופיעים עשרות מסלולים עם עצירות בערים שלא תמיד ברור איפה הן על המפה. כשטסים עם ילדים, כל החלטה כזו מקבלת משקל כפול. ובכל זאת, משפחות שעשו את זה נכון חוזרות עם חיוך ומספרות שזו הייתה החופשה הכי טובה שלהן. אז איך עושים את זה נכון?

קודם כל: להבין איך בנוי המסלול

מישראל לא טסים ישירות לפיליפינים, ולכן כל כרטיס כולל לפחות עצירה אחת. רוב המסלולים עוברים דרך ערי המפרץ, דרך בנגקוק או דרך אחת מערי מזרח אסיה, ומשם ממשיכים למנילה או לסבו. ההבדל בין מסלול טוב למסלול מתיש הוא לרוב לא המחיר אלא שעות ההמתנה בדרך.

קונקשן של שעה נשמע מפתה, אבל מספיק עיכוב קטן בטיסה הראשונה כדי לפספס את השנייה, ועם ילדים עייפים זה סיוט אמיתי. מצד שני, עצירה של שתים עשרה שעות בשדה תעופה גוזלת את כל הכוחות עוד לפני שהחופשה התחילה. מניסיון של הרבה משפחות, הטווח הנוח הוא בין שלוש לשש שעות. זה מספיק זמן לאכול משהו, למתוח רגליים ולהחליף חיתול בלי לרוץ.

יש גם אפשרות שלישית, שהרבה הורים מגלים רק בטיול השני: להפוך את העצירה ליעד. לילה או שניים בבנגקוק בדרך הלוך, למשל, עושים פלאים. הילדים ישנים במיטה אמיתית, מתחילים להתרגל לשעון המקומי, והטיסה הארוכה הופכת לשני קטעים שאפשר לשרוד.

מתי לטוס ומתי להזמין

העונה היבשה בפיליפינים נמשכת בערך מדצמבר עד מאי. זו התקופה שבה הים שקט יותר, השמיים כחולים והסיכוי לסופות טרופיות נמוך. הבעיה היא שכולם יודעים את זה. משפחות ישראליות מתרכזות בחופשות חנוכה ופסח, והמחירים בשבועות האלה מזנקים בהתאם.

אם יש לכם גמישות, נצלו אותה. טיסה שבוע לפני החג או שבוע אחריו יכולה לחסוך סכום משמעותי למשפחה של ארבע נפשות. ינואר ופברואר הם חודשים מצוינים מבחינת מזג אוויר, והמלונות בהם פחות עמוסים. גם אם הילדים מפסידים כמה ימי לימודים, רוב ההורים מגלים שזה שווה את זה.

לגבי מועד ההזמנה, אין נוסחת קסם, אבל יש כלל אצבע: לטיסות ארוכות עם קונקשן כדאי להתחיל לעקוב שלושה עד חמישה חודשים מראש. הגדירו התראות מחיר על כמה מסלולים במקביל, ואל תתאהבו בשדה תעופה אחד. לפעמים טיסה לסבו זולה יותר ממנילה, והיא גם קרובה יותר לאיים שרוב המשפחות רוצות להגיע אליהם.

טיסות הפנים: המקום שבו התקציב בורח

הפיליפינים הם ארכיפלג של יותר משבעת אלפים איים. זה נשמע רומנטי, ובפועל זה אומר שכמעט כל מעבר בין אזורים דורש טיסה פנימית או מעבורת. כאן נמצאת ההוצאה שמפתיעה הכי הרבה משפחות, ולא רק בגלל מחיר הכרטיס. בטיסות הפנים מגבלות הכבודה נוקשות, ומזוודה נוספת יכולה לעלות כמעט כמו הכרטיס עצמו.

הטעות הנפוצה היא לנסות לראות הכול. משפחה שמתכננת חמישה איים בשבועיים תבלה חלק גדול מהחופשה בשדות תעופה ובנמלים. הרבה יותר נכון לבחור שניים או שלושה אזורים, ולבנות מסלול הגיוני שבו כל טיסה פנימית מקצרת את הדרך במקום להאריך אותה. מי שרוצה לראות מראש אילו חברות טסות לאן, כמה זמן לוקח

כל קטע ואיך משלבים את הטיסה הבינלאומית עם טיסות הפנים, ימצא את כל זה במדריך הטיסות והקונקשנים לפיליפינים, שמרכז את המידע בעברית ובצורה מסודרת.

איזה מסלול מתאים לגיל של הילדים

לא כל אי מתאים לכל משפחה. עם ילדים קטנים, בוהול היא בחירה כמעט בטוחה. יש בה חופים רגועים עם מים רדודים, נסיעות קצרות יחסית, והטרסירים – קופים זעירים עם עיניים ענקיות – שהילדים מדברים עליהם עוד חודשים אחרי הטיול. גם הגבעות המפורסמות של האי הן עצירה שכיף לעשות עם כל הגילאים.

עם ילדים גדולים יותר, פלאוואן נותנת יותר הרפתקה. באל נידו ובקורון יוצאים לשייט בין לגונות בצבעים שנראים כמו פילטר, קופצים למים משפת הסירה ושנרקלים בין דגים צבעוניים. זה יום ארוך על המים, ולכן מתאים יותר לילדים שכבר יודעים לשחות ונהנים מזה.

בורקאי היא סיום טוב כמעט לכל טיול. חוף לבן וארוך, ים רגוע ושקיעות שקשה לשכוח. הרבה משפחות משאירות לה את הימים האחרונים, כדי לנוח לפני הדרך הארוכה חזרה הביתה.

איפה לחסוך ואיפה לא כדאי

על הטיסה הבינלאומית קשה לחסוך מעבר לתזמון נכון. אבל בשאר החופשה יש מקום לשחק. אוכל מקומי זול יחסית, ורוב הילדים מתאהבים מהר במנגו הטרי ובאורז המטוגן. חדרים משפחתיים או וילות קטנות עם מטבחון עוזרים לחסוך בארוחות בוקר ובחטיפים.

לעומת זאת, לא כדאי לחסוך על מיקום המלון. מלון זול שנמצא רחוק מהחוף או מהנמל שממנו יוצאים הסיורים יעלה לכם בסוף יותר, גם בכסף על הסעות וגם בזמן ובסבלנות. ובאופן דומה, לא כדאי לוותר על ביטוח נסיעות טוב שמכסה גם פעילות ימית.

כמה מילים על אורך החופשה

בגלל אורך הדרך, חופשה של פחות משבועיים בפיליפינים מרגישה לרוב קצרה מדי. יומיים הולכים על הטיסות, עוד יום על ההתאקלמות, ופתאום נשאר מעט מאוד זמן ליהנות. בשבועיים אפשר לשלב בנוחות שני אזורים, ובשלושה שבועות אפשר גם להוסיף אי שלישי ולהאט את הקצב.

לפי הניסיון שהצטבר אצל המרכז למטייל הפיליפינים, משפחות שמקדישות יותר ימים לכל אזור נהנות יותר ומתעייפות פחות. זה נשמע מובן מאליו, אבל כשמתכננים מול מפה ורשימת אטרקציות, קל מאוד להתפתות להכניס עוד ועוד יעדים.

לפני שלוחצים על "הזמן"

תעברו על כמה דברים קטנים שעושים הבדל גדול. ודאו שהדרכונים של כל בני המשפחה בתוקף לפחות חצי שנה ממועד הכניסה, ובדקו את דרישות הכניסה העדכניות לישראלים. השוו מחירים כולל כבודה ולא רק את מחיר הכרטיס הבסיסי. השאירו יום רזרבה לפני הטיסה הביתה, כי מזג אוויר ומעבורות לא תמיד מתחשבים בלוח הזמנים שלכם. ובעונה העמוסה, הזמינו מראש את סיורי האיים, כי המקומות הטובים נתפסים מהר.

לסיכום

הדרך לפיליפינים ארוכה, ואין טעם להעמיד פנים שלא. אבל מי שמתכנן בחוכמה – קונקשן סביר, מסלול ממוקד ולינה במקום הנכון – מגלה שהיא שווה כל רגע. הילדים יזכרו את הלגונות, את הטרסירים ואת השקיעות, ולא את שעות ההמתנה בשדה. ומי שרוצה ללוות את התכנון במדריכים מעודכנים ובעברית, ימצא אצל המרכז למטייל הפיליפינים את כל מה שצריך כדי לצאת לדרך רגועים.