החצר ברחוב קיראי 15: מה מסתירים הקירות של הרובע היהודי בבודפשט

החצר ברחוב קיראי 15: מה מסתירים הקירות של הרובע היהודי בבודפשט

ברחוב קיראי (Király utca), על שער כניסה רגיל של בניין מגורים, יש פתח קטן. מי שמציץ דרכו רואה קיר אבן שמפריד בין שתי חצרות פנימיות. זהו שחזור של קטע מחומת הגטו של בודפשט, במקום שבו עמדה החומה המקורית בחורף 1944.

רוב העוברים ברחוב לא עוצרים שם. הרובע השביעי של בודפשט הוא היום אחד ממרכזי הבילוי הסואנים באירופה, והחצרות שלו מלאות בבתי קפה ובברים. אבל מי שיודע לקרוא את הרחובות מגלה שכמעט כל פינה ברובע מספרת שני סיפורים: אחד על קהילה יהודית משגשגת, ואחד על החורף שבו כמעט נמחקה.

שלוש קהילות, שלושה בתי כנסת, במרחק הליכה של דקות

בשנת 1869 התפצלה יהדות הונגריה לשלושה זרמים, ובתוך כמה עשורים כל זרם בנה לעצמו בית כנסת משלו באותו רובע. התוצאה מכונה היום “משולש בתי הכנסת”.

בית הכנסת ברחוב דוהאני (Dohány), שהושלם ב-1859, הוא הגדול באירופה, עם כ-3,000 מקומות ישיבה. הוא שימש את הקהילה הניאולוגית, שביקשה להשתלב בחברה ההונגרית.

בית הכנסת ברחוב רומבאך (Rumbach), שנבנה ב-1872, שימש את קהילת ה”סטטוס קוו”: מי שראו את דוהאני כמודרני מדי, אך לא רצו להצטרף לאורתודוקסים. תכנן אותו האדריכל הווינאי אוטו ואגנר, וזהו הבניין היחיד שלו בהונגריה.

הקודקוד השלישי הוא בית הכנסת האורתודוקסי ברחוב קזינצי (Kazinczy), שנבנה בשנים 1912-1913 בסגנון ארט נובו הונגרי. בניגוד לשני האחרים, הוא מוקף חומות אבן עבות ופונה פנימה, אל חצר שבה עמדו ועדיין עומדים בית מדרש, מקווה ומוסדות קהילה.

הליכה בין שלושת הבניינים לוקחת דקות ספורות. הפער ביניהם באדריכלות ובתפיסה משקף מחלוקת שליוותה את יהדות הונגריה עד השואה.

הבית שבו נולד הרצל עמד בצל בית הכנסת הגדול

בשנת 1860, שנה אחרי חנוכת בית הכנסת בדוהאני, נולד בבית סמוך אליו בנימין זאב הרצל. הבית עצמו נהרס בהמשך, ועל מקומו עומד היום המוזיאון היהודי ההונגרי, שצמוד לבית הכנסת.

לפי המקורות ההונגריים, הרצל חגג את בר המצווה שלו בבית הכנסת בדוהאני. שלט עירוני מציין את מקום הולדתו, ורבים מהמבקרים הישראלים עוברים לידו בלי לשים לב.

70,000 בני אדם בשטח של רבע קילומטר רבוע

ב-29 בנובמבר 1944 הכריזה ממשלת הונגריה על הקמת גטו ברובע. בתוך שבועות נדחסו כ-70,000 יהודים לשטח של כ-0.26 קילומטר רבוע, מוקף גדר גבוהה ומשמרות. הגבולות עברו ברחובות קיראי, קרטס, דוהאני ושדרת קארוי.

הגטו התקיים כשבעה שבועות בלבד, עד לשחרורו על ידי הצבא האדום באמצע ינואר 1945. בזמן הקצר הזה מתו בו אלפים מרעב, מקור וממחלות. חלקם נקברו בחצר בית הכנסת בדוהאני, כי לא הייתה דרך להוציא את המתים מהגטו.

בחצר הזאת עומד היום “עץ החיים”: ערבה בוכייה ממתכת, שכל עלה בה נושא שם של נספה. את הפסל יצר אימרה ורגה ב-1991, במימון קרן שהקים השחקן טוני קרטיס לזכר אביו, יליד הונגריה.

“כ-70,000 יהודים, כרבע קילומטר רבוע, כשבעה שבועות” — הנתונים המתועדים על גטו בודפשט, חורף 1944-1945.

שני דיפלומטים ולוחות פליז בריצוף: המצילים שהרובע זוכר

ברחוב דוב (Dob utca), לא רחוק מחצר גוז’דו, עומדת אנדרטה חצי־מוסתרת בין עצים. היא מוקדשת לקרל לוץ, סגן הקונסול השווייצרי בבודפשט, שהנפיק מכתבי חסות ובתי מחסה והציל עשרות אלפי יהודים בין 1942 ל-1945.

בחצר בית הכנסת בדוהאני נמצא גם פארק הזיכרון על שם ראול ולנברג, הדיפלומט השוודי שפעל באותם חודשים. ברחובות הרובע פזורות “אבני נגף”: לוחות פליז קטנים בריצוף, מול הבתים שמהם נלקחו דיירים יהודים, עם שם, שנת לידה ושנת גירוש. הן נראות רק למי שמסתכל למטה.

אותן חצרות, חיים אחרים

אחרי המלחמה, ובעיקר בתקופה הקומוניסטית, הרובע הוזנח. משפחות אמידות עזבו, ובניינים שלמים נשארו ריקים. בשנות האלפיים הפכו הבניינים הנטושים ל”ברי חורבות” (romkocsma), והרובע הפך למוקד בילוי בינלאומי.

חצר גוז’דו (Gozsdu udvar), רצף של שבע חצרות מחוברות שנבנו בין 1901 ל-1904 בין רחוב קיראי לרחוב דוב, היא הדוגמה הבולטת: מעבר מסחרי יהודי לשעבר שהפך לשדרת מסעדות.

אבל הרובע לא הפך רק לאזור בילוי. בית הכנסת בקזינצי פעיל עד היום, ובמתחם שלו פועלים מסעדה כשרה וחנות מכולת כשרה. בשבתות ובחגים מתמלא בית הכנסת במבקרים מישראל ומארצות הברית, ולאורך הרחוב פועלים מוסדות חרדיים. גם בית הכנסת בדוהאני מקיים תפילות בשבת ובמועדים.

איך לראות את הרובע ולא רק לעבור בו

אפשר לצעוד ברובע לבד, עם מפה, ולראות את שלושת בתי הכנסת מבחוץ. אבל רוב הפרטים שבמאמר הזה נמצאים מאחורי שערים, בחצרות פנימיות ובריצוף, וקשה למצוא אותם בלי מי שמכיר.

מי שרוצה לשמוע את הסיפורים בעברית ימצא סיורים ברובע היהודי בבודפשט בהדרכה עברית, שעוברים בין בתי הכנסת, שרידי הגטו, האנדרטאות והחצרות. יש גם סיורים באנגלית מטעם הקהילה ומדריכים מקומיים. בכל מקרה, כדאי לשריין לרובע לפחות חצי יום ולא לדחוס אותו בין שתי אטרקציות אחרות.

https://www.youtube.com/watch?v=glOhg13dm4M

לפני שיוצאים: כמה דברים שכדאי לדעת

• בית הכנסת בדוהאני נסגר למבקרים בשבת ובמועדי ישראל. שעות הפתיחה משתנות לפי עונה, ומומלץ לבדוק באתר הרשמי לפני ההגעה.
• בית הכנסת ברומבאך פתוח למבקרים בימים מוגבלים בלבד, ובתוכו תערוכה של המוזיאון היהודי.
• כשרות: במתחם קזינצי ובסביבתו יש כמה מסעדות כשרות. מומלץ לוודא מראש את ההשגחה ואת שעות הפעילות, במיוחד ביום שישי.
• שבת: מי שנשאר לשבת ברובע ימצא תפילות בקזינצי (אורתודוקסי) ובדוהאני (ניאולוגי). זמני כניסת השבת בבודפשט זמינים בעמוד זמני שבת בעולם.
• חומת הגטו ברחוב קיראי 15 נמצאת בחצר פרטית. אם השער סגור, אפשר להציץ דרך הפתח הקטן שבדלת.

הרובע השביעי אינו מוזיאון. גרים בו אנשים, מתפללים בו, אוכלים בו ומבלים בו. דווקא בגלל זה, קצת ידע מראש הופך את הביקור בו לעיר אחרת לגמרי מזו שרואים התיירים שבאו רק לברים.

מקורות לכתבה: אתר בית הכנסת ברחוב דוהאני והמוזיאון היהודי ההונגרי; Wikivoyage, Budapest/Erzsébetváros; Times of Israel, “Glory and disaster intertwine in Budapest’s historic Jewish quarter”; פרויקט IWalk של קרן שואה (USC Shoah Foundation) על גטו בודפשט.